האונליין ולמעשה את המותג עצמו.
"התחלתי מלחשוב איך אני מרגישה בתור אשה ובתור לקוחה", פורשת רזיאל את האג'נדה העיצובית שלה שהנחתה אותה ערב הכנת קולקציית הביכורים: "הבנתי שמה שהכי חשוב לי זה שלא תהיה הפרדה בין ערב ליום, ושלדברים תהיה נוכחות יותר שקטה, לא מוחצנת ולא זועקת. סקס-אפיל יותר אינטיליגנטי ומרומז. אני תמיד אעדיף לחשוף רגליים מאשר חזה לדוגמא".
הקולקציה נולדה בהמפטונס. לא פיזית אמנם, אך ברוחו של הריזורט הניו-יורקי היאפי כפי שמשתמע מדבריה של המעצבת: "טוויתי סיפור וזה היה מן הלך רוח שהייתי בו. דמיינתי את ההמפטונס - בחורות על מדשאות ירוקות שאוכלות תותים, שותות שמפניה ומשחקות טניס. העניין היה סביב הווייב".
אותו וייב שנע בין אלגנטיות קלילה לפאן נטול דאגות ניכר לחלוטין בקולקציה, ומתבטא כמתבקש בפרשנויות נוסח ז'קטי בומבר ספורטיביים בשחור, לבן ותכלת פסטלי; מכנסוני חצאית במרקם פיקה; ובמגוון שמלות קלילות עם ניואנסים מחויטים ורפרורים לשמלות טניס, נוסח שמלה לבנה בגזרת A אשר חלקה התחתון עשוי פליסה מפוספס (קיימת גם גרסת קונטרה נגטיבית), שמלה מכופתרת עם קו מותן נמוך ושמלת מעטפת עם אפיל ספורטיבי-מחויט.
רזיאל אוהבת להשתמש בבדי אריג ובסריגים צפופים עם מאפיינים מרקמיים סטיפיים של אריגים. היא מבהירה כי בראש סדר העדיפויות נמצאת הגזרה, כאשר רק אחר כך חומרי הגלם וההשראה: "אני תמיד מתחילה את תהליך העבודה מבניית הסילואט. אני לא נותנת לבדים להכתיב לי את הבגד. אני גם לא עובדת בדיגום חופשי, אלא מעדיפה בגדים שמחזיקים את הגוף, אפילו כשמדובר בטי-שירט".
גם בכל הנוגע למוזה מגלה רזיאל גישה מרעננת ונטולת יומרות: "אני לא אוהבת לכפות על עצמי השראה ולהיצמד אליה בכל הכוח. אני יותר אוהבת להיות באיזה סטייט אוף מיינד".
אך על אף האטיטוד הבריא ונטול הטקס בישבן, לפרקים משהו בו עלול להתפרש כשטחי במקצת. אחרי הכל מדובר בקולקציה פרקטית מאוד, לבישה ומחמיאה, אך עד כמה היא זכירה, מרגשת או נושאת בפיה בשורה חדשה? זה כבר סיפור אחר. כזה ששווה לרזיאל להתעכב עליו ולחפור בו מעט. את הכנפיים והכישורים יש לה, כל מה שנותר לה הוא לא לפחד לעוף.
